זוהי תביעה בגין נזק למיניבוס מדגם מרצדס ספרינטר. התובעת רכשה אותו ביום 5.3.07. ביום 25.4.07 הוא הוכנס לטיפול שוטף ולהחלפת שמנים במוסך הנתבעים. באותה הזדמנות התגלה סדק באגן השמן והוא תוקן בהלחמה. ביום 26.4.07 הוכנס הרכב למוסך הנתבעים שוב לתיקון בשל נזילות שמן. כשבועיים אחר-כך הוא הוחזר לטענת התובעים למוסך הנתבעים עקב נזילות שמן ותוקן (לכך מתייחסת התובעת בכתב התביעה כ"יום האירוע"). תאריכו המדוייק של תיקון זה לא צויין ע"י התובעת. במסמכי הנתבעים הופיע ביום 8.5.07 תיקון מסוג אחר לחלוטין, החלפת רדיאטור. ביום 8.6.07 נעצר המיניבוס בחולון ונגרר למוסך המרכזי של היבואנית ותיקונו כלל החלפת מנוע. בסעיף 15 לכתב התביעה נכתב כך:
"בדיעבד התברר, כי במהלך תיקון או טיפול במוסך נפגע פתח ריקון השמן ונעשה ניסיון לתקנו באמצעות ריתוכים, התיקון שלא עלה יפה גרם לשחיקת גל הארכובה כתוצאה מפעילות ללא שימון מספיק ושחיקת מיסבי גלי הזיזים אילצו החלפת מנוע."
לכתב התביעה צורפה חוו"ד השמאי אפלבאום שסוכמה במילים: "
אין כל ספק כי הגורם לנזקי המנוע, אובדן שמן סיכה וחוסר שימון נאות במהלך פעולת המנוע לאחר התקלה באגן השמן.".
בהמשך, בחוו"ד משלימה, העלה מר אפלבאום הסבר נוסף, לדרך נזילת השמן, והוא שהאגן המתוקן שהוצג בפניו היה סגור בפקק המצוייד בטבעת איטום קרועה - וזו גרמה לנזילת שמן. הקושי בטענה זו הוא, שאין כל ראיה שטבעת האיטום אכן היתה קרועה באגן
לפני שפורק.
מר בנצקי, שמאי שבדק את המיניבוס מטעם מוסך היבואן, העיד גם הוא מטעם התובעת. גם הוא סבר, שהנזק נגרם למנוע עקב עבודה בחוסר שימון מספיק. הוא הוסיף תובנה משלו: "
אם היו מטפלים במנוע לאחר אירוע בו ניזוק אגן השמן המנוע שבמהלכו עבד המנוע במצב שימון חסר והיו מבצעים את החלפת מיסבי המנוע לא היה המנוע מגיע למצבו הנוכחי."
הנתבעים טענו בעקביות שאין לתיקונים שנעשו במוסך כל קשר לנזק שהופיע במיניבוס יותר מחודש לאחר שיצא את שעריו. הנתבע 1 הצהיר על כך שהוא מצא סדק באגן, על הלחמת האגן ועל בדיקת האיטום שערך. השמאי אביב שפירשטיין הסכים שהמנוע ניזוק בשל עבודה ללא שימון מספיק, אלא, שלדעתו על מנת לגרום לנזק היה על המנוע לעבוד ללא שימון פרק זמן ממושך למדי. הוא סבור, שאם לאחר שנגרם הנזק, חזרו ושימנו את המנוע והפעילו אותו, לא גרמה העבודה הנוספת (שוב, בתנאי שימון נאותים) לנזק נוסף. בכל מקרה, סבור הוא, שנהג המיניבוס חייב היה להבחין בנזק שנגרם למנוע ברגע שהחל לנסוע ולא יתכן שהמיניבוס נסע אלפי קילומטרים בלי שיבחין בו. בחוות-דעתו, אישר מהנדס הרכב יפים אוסיצ'נסקי שהמנוע כשל עקב עבודתו בחוסר סיכה, דהיינו, ללא כמות השמן הנדרשת. בעדותו הבהיר המהנדס אוסיצ'נסקי, שביקש לבדוק את האגן, אך הדבר לא ניתן לו - האגן אבד.
בחקירתו הנגדית סיפר השמאי אפלבאום, שלפי מה שנמסר לו במוסך חסר במיניבוס חצי קילו שמן, כשהגיע לשם, וגם חוסר של 4 קילו לא יגרום לנזק במנוע. אחר-כך הפתיע ואמר שלא בדק כלל אם האגן דולף וגם לא בדק אם מערכת ההתראה הויזואלית על מחסור בשמן (נורת אזהרה) תקינה! הטענה שהנזק נגרם בשל נזילה מאגן השמן שלא תוקן כראוי, עורערה מאוד כשהתברר שאיש מהעדים לא מצא על גחון המיניבוס סימני שמן. את מכת המוות על טענה זו הנחית דווקא עד מטעמם, השמאי בנצקי, שאישר שבבדיקה שערך
, האגן היה תקין ולא היה בו חור.
במהלך דיוני רגיל, די היה בכך כדי לדחות את התביעה, שהרי מעשה העוולה שנטען בתביעה הופרך. אלא, שלשמיעת הראיות (ובהן עדותו של מר בנצקי) קדמו התפתחויות לא שגרתיות. בגרסה שהועלתה בכתב התביעה היו מתחילה נקודות תורפה ברורות: התקלה התגלתה במיניבוס רק ביום 8.6.07 כחודש אחרי שטופל במוסך הנתבעים ובינתיים נסע קילומטרים רבים. בריחת שמן הדרגתית נמשכת זמן, והיתה אמורה להתגלות הרבה לפני שנגרם נזק למנוע: (א) כשנוזל שמן צפוים להמצא סימני שמן מתחת למיניבוס העומד. וכשנוזל שמן בעת נסיעה, הוא מלכלך את גחון הרכב. (ב) כאשר מפלס השמן יורד מקבל הנהג התראה באמצעות נורת אזהרה, הרבה לפני שהמחסור בשמן מסכן את המנוע. כיצד יתכן שדלף שמן במשך כחודש ואיש לא הבחין בכך?
עוד לפני שחקירתו הנגדית של השמאי בנצקי שמטה את הקרקע מתחת לטענה, שתיקון אגן השמן נכשל ושמן דלף בהדרגה מהמיניבוס, עמדה התובעת על קשיים אלה. הצדדים הגישו את ראיותיהם ובעקבות דיונים שבהם ניסו הצדדים ובית-המשפט לנתח את חומר הראיות, ניסתה התובעת להגיש חוו"ד נוספת, שעליה חתם מנהל מוסך היבואנית, אשר בתחילה (בטרם נמחקה התביעה נגדה) היתה נתבעת מס' 4 בהליך זה. חוו"ד זו העלתה השערה חדשה - "
יתכן כי במהלך תיקון אגן השמן ו או במהלך טיפול אחר במוסך, בעת שהמנוע היה ללא שמן הוא הונע באקראי. מנסיוני די בהפעלה קצרה של פחות משתי מדקה אחת כדי לגרום לתחילת הנזק שהתגלה בסופו של תהליך. לאחר נזק ראשוני זה, המנוע אכן יעבוד עוד, אך הנזק ילך ויגדל עד להשבתתו הסופית..."
ניתן היה להתמודד עם אמירה ספקולטיבית זו בהעלאת ספקולציה נגדית, ש"יתכן שמי מנהגי המיניבוס נהג בו בלי לשים לב למחסור בשמן", אלא שהנתבעים התנגדו להגשת חוו"ד זו. בהחלטה מיום 5.1.11 נדחתה הבקשה להגיש ראיה חדשה זו, הן בשל השלב הדיוני (לאחר שהוגשו ראיות ההגנה) והן בשל הרחבת חזית אסורה, שהרי היא מבוססת על מערכת עובדתית שונה לחלוטין מזו שפורטה בכתב התביעה. ניתן להוסיף על כך, שמדובר בסברה אשר בראיות (שבאותו שלב כבר הוגשו) לא הונחה לה כל תשתית. למרות זאת ולמרות התנגדות עקבית של הנתבעים, צצה סברה זו בחקירתם הנגדית של עדי התביעה, מיוזמתם. הנתבעים סבורים שהם "תודרכו" לעשות כן. יהיו מניעי העדים כאשר יהיו, ראוי לציין כבר כאן, שגם כאשר הסברה הובאה בדרך זו היא ממשיכה להיות הרחבת חזית אסורה.
בסעיף 11 סיכומיהם משבחים התובעים את בית-המשפט על שהיטיב להגדיר את הפלוגתא בניסוח זה: "
מהו גורם הנזק: האם פעילות המנוע בחוסר שימון בעת היות המיניבוס במוסך (ולו לפרק זמן קצר מאוד) גרמה לפגם במנוע שאפשר למיניבוס להמשיך לנסוע לאחר שמילאו שמן, אך נזק זה גרם להשבתת המנוע בשלב מאוחר יותר, כטענת התובעת (להלן - התיזה הראשונה")
או לחלופין בריחת השמן מהמערכת והמשך הנסיעה במצב זה עד לעצירת האוטובוס?"
אף שזהו תיאור של המחלוקת בין העדים, כפי שהעידו במשפט,
זו אינה הפלוגתא שבין הצדדים, כפי שהוגדרה בכתבי הטענות - והתובעת בוודאי ערה לכך, הן לאור ההחלטה מיום 5.1.11 והן נוכח התנגדויות חוזרות ונשנות של הנתבעים. בכל זאת, מוקדשים סיכומי התובעים לשכנע בצדקתה של "התיזה הראשונה". מובן, שדי בהשתלשלות הדיונית שפורטה, כדי לדחות את טענת התובעת. עם זאת, ראוי לדחותה גם לגופה, עפ"י הראיות.
ה"תיזה הראשונה, האמורה מורכבת משלוש טענות משנה בתחום הטכני: (1) שגם הפעלה קצרה מאוד של מנוע לא משומן תגרום לו נזק חמור. (2) אפילו לאחר מכן ישמנו את המנוע, כאשר ישובו ויפעילו אותו ילך הנזק ויחמיר עם הזמן. (3) אף שיתכן שתשמע "נקישה", יתכן שהנהג שיקבל את המיניבוס לידיו, לא ירגיש בבעיה עד שהמנוע יתקלקל לגמרי. טענות אלה הועלו בחקירות הנגדיות של השמאים אפלבאום ובנצקי. השמאי שפירשטיין חלק על כל שלוש טענות המשנה. איני סבור שראוי להוכיח טענות כאלה בבית-משפט בעדות של שמאים - שמומחיותם היא בהערכת נזקים ולא בחקר כשלים הנדסיים. מצאתי שקשה מאוד לקבל מעדי התביעה תשובות מדוייקות אפילו בשאלות מספריות פשוטות כגון "כמה שמן אמור להיות במיניבוס?", שאלה עליה השיב האחד "12 ק"ג" והאחר "18 ק"ג"! למותר הוא לציין שהם אף לא ניסו לתאר את התהליך הפיסיקלי, הכימי, או המטאלורגי שאמור להתרחש במנוע, כך שלא ניתן היה להעמיד לבחינה רציונאלית ומנומקת את טענותיהם שבוססו אך על "ניסיון". אף שאיני סבור שהתובעת הוכיחה את "התיזה הראשונה", אפילו היתה מוכחת, מחייבות הראיות את דחיית התביעה.
בחקירתו הנגדית הסביר מר בנצקי, שלדעתו נגרם הנזק למנוע בשלבים. בתחילה נגרם נזק בשל העדר שימון, אך אז הוסף שמן, והמנוע המשיך בעבודה תוך שהוא נהרס והולך. ממילא, מתבקשת השאלה היכן נעשה אותו שימוש פוגעני במנוע הלא משומן?
הספקולציה העובדתית של התובעת היא, שהדבר קרה במוסך, אלא שאין כל ראיה שאירוע כזה אכן התרחש שם אי פעם. בהעדר ראיה, פונה התובעת ל"סבירות" שכך קרה, שהרי "
יתכן" שמי מעובדי הנתבעים הפעיל את המנוע בעת שלא היה משומן. אכן, בעלי מקצוע עלולים לטעות בעבודתם, אך טענה זהה ניתן להעלות גם כלפי נהגי התובעת. הרי בדיוק כפי שיתכן שעובדי הנתבעים שגו והפעילו את המנוע, הזיקו לו ואח"כ "הוסיפו שמן" (מחמת בורות, או כדי להסוות את הנזק שגרמו), עלולים היו נהגי התובעת לעשות כן.
המיניבוס היה בידי עובדי התובעת במשך שלושה חודשים (כבר אחרי חודשיים התעורר צורך להחליף בו רדיאטור - גם זה תיקון גדול ומוקדם מאוד ברכב איכותי וחדש). בידי עובדי המוסך הוא היה אך שעות ספורות שרק בחלק זעיר מהן, הופעל המנוע. מטבע הדברים הסכנה שתתרחש טעות של חוסר תשומת לב, גדולה הרבה יותר כשמדובר בפעולות המבוצעות באופן שגרתי וממושך. נראה גם שטעויות הנובעות מאי-הבנה בעניינים של מכונאות רכב סבירות יותר אצל נהגים מאשר במוסך.
מהראיות, עולות הזדמנויות רבות שבהן עלול היה הנזק להגרם תחת ידי עובדי התובעת:
מר בן-יהודה, נהג המיניבוס, העיד שבמיניבוס התגלו נזילות שמן כשבועיים אחרי 26.4.07 ולכן הוא הובא למוסך לדבריו, הוא נהג במיניבוס רק ב- 30%- 40% מהזמן שבו היה המיניבוס בידי התובעת. אין אנו יודעים כמה זמן היתה הנזילה במיניבוס
לפני שהוא גילה אותה. בהחלט
יתכן שנהג אחר, פחות עירני ממנו, נהג במיניבוס בלי לשים לב לנזילה, או ש
אולי, אחרי שנסע ללא שימון מספיק (וגרם נזק במנוע), שם הנהג האחר ליבו למחסור ומילא שמן בלי לדווח לאיש על התקלה (למשל, כדי שלא יאלץ לנסוע בעצמו למוסך, או כדי שלא יאלץ לתת הסברים על הנזק שגרם).
מר בן-יהודה גם העיד,
שלמרות שהבחין במחסור בשמן, הוא לא סבר שהמחסור מחייב הוספת שמן ונסע עם המיניבוס למוסך, כפי שהיה. יצויין, שאפילו בתחילה נראה שהמחסור בשמן הוא רק בכמות קטנה, אין לנו ידיעה ברורה כמה זמן עבר עד שהגיע למוסך ומה היה קצב הנזילה. ממילא,
אין לדעת אם עד שהגיע למוסך נוצר מחסור קריטי בשמן ונגרם נזק למנוע (ואפילו אם במוסך לא נראה מחסור קריטי בשמן,
יתכן, שהנהג מילא שמן במקום השמן החסר ולא זכר זאת במשפט - הוא היה בן 77 וחולה כשהעיד ובבירור לא זכר פרטים רבים).
כל אלה התרחשויות הללו אפשריות, סבירות, ולהבדיל מהסברה שהנתבעים הפעילו את המנוע בלי לשמנו, יש להן בסיס
כלשהו בראיות.